קראוס ואח' נ' "צאפ" טכנולוגיה בע"מ ואח'

פסק דין

נתוני רקע

1.התובעים הם בני זוג המתגוררים בזכרון יעקב. התובעת 1 (להלן- "התובעת") היא עורכת דין במקצועה. התובע 2 (להלן- "התובע") הוא יבואן כימיקלים ומאמן טניס שולחן במקצועו.

2.כעולה מכתב תביעתם של התובעים הרי בביתם, שממנו מתנהלים עסקיהם, מצוי מחשב המשרת את עסקיהם. בשל תקלה קלה במחשב, שהתבטאה באיטיות בעבודתו, פנה התובע אל הנתבע 2 (להלן, גם "סופר"), שאותו הוא הכיר זה מכבר, וביקש את עזרתו. בעקבות זאת הופנה הנתבע 3 (להלן- "הנתבע"), שהוא טכנאי מחשבים, לטפל בתקלה. מלכתחילה סבורים היו התובעים כי הנתבע הוא עובדם או שלוחם של סופר או של הנתבעת 1 (להלן- "הנתבעת"). משהסתברה להם טעות זו, והובהר כי הנתבע פועל כעצמאי, נמחקה תביעתם כנגד הנתבעת וסופר.

3.ביום 9.1.06, כך התובעים, התייצב הנתבע בביתם והחל לטפל במחשב, בנוכחותם. לאחר זמן מה מתחילת הטיפול, ותוך שהנתבע מגלה גילויים של זעזוע, הוא מסר להם כי כתוצאה מטעות שלו, שעה שביצע פעולת "ריפורמט" או "פורמט", נמחק מן המחשב כל החומר שהיה אגור בו. התובעים לא האמינו למשמע אזניהם וחשך עליהם עולמם. התובעים פרטו את חילופי הדברים הסוערים כתוצאה מכך.

4.בהמשך הדרך נמסר הדיסק הקשיח לידיו של הנתבע, אשר לטענתו מסר אותו לתומר ו/או לנתבעת. עפ"י הטענה הוחזר הדיסק הקשיח לידי התובעים, כאשר נטען ששלוש מעבדות לא הצליחו לשחזר את החומר האגור במחשב. התובעים סבורים היו, איפוא, כי הדיסק הקשיח הישן האמור אינו ניתן לשחזור.

5.התובעים טענו לרשלנותו המקצועית של הנתבע. הונחה בפניי תובענתם הכספית ע"ס 360,000 ₪. נטען כי כל מאגרי משרדה של התובעת, אף כל מאגרי משרדו של התובע, נמחקו. וכן נמחקו מסמכים אישיים ופרטיים הקשורים לתובעים ולבני ביתם. כנטען בסיכום כתב התביעה "נגרם להם כאב וסבל רב, עוגמת נפש רבה..." (סעיף 26). אלו נאמדו בסכום של 1,000,000 ₪, ואולם מטעמי אגרה הועמדה התביעה על סך 360,000 ₪ כאמור.

6.הנתבע התגונן בפני התביעה. נטען כי הוא גילה כי מערכת ההפעלה של המחשב אינה תקינה ויש צורך לבצע בו "פורמט". הנתבע הודיע לתובעים כי מאחר ופעולה זו גורמת למחיקת קבצי המחשב הוא ביקשם להודיעו האם יש במחשב חומרים או תכניות חשובות אותם יש לגבות בטרם ביצוע הפעולה. התובעים הודיעו לו כי פרט לתוכנת גיבוי שהותקנה במחשב, ואשר התובעים אינם משתמשים בה ממילא, אין חומרים או תכניות חשובות במחשב.

7.בהינתן אישורם של התובעים ביצע הנתבע את פעולת התיקון כנדרש. אכן כתוצאה מכך נמחקו קבצים מהדיסק הקשיח. אכן, הגם שהנתבע קיבל אישור מפורש מהתובעים להתחיל בעבודתו כאשר היה ידוע להם שפעולה זו תגרור מחיקת קבצים מהדיסק הקשיח של המחשב, הציע הנתבע עזרה בשירות כתבנית לתובעת, לנוכח טענתה שיש לה דיון חשוב ועליה להקליד מסמך משפטי שנמחק.

8.לאחר שהליכי גישור כשלו הסכימו ב"כ הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט לעניין סוגיות מקצועיות שבתיק. כתוצאה מכך הונחה בפניי חוות דעתו של מומחה מחשבים, מר אבנר שרון (להלן- "המומחה"). המומחה השיב, בין השאר, לשאלה האם ניתן היה לשחזר את הקבצים מתוך הדיסק הקשיח בסמוך ולאחר ביצוע פעולת הפורמט ע"י הנתבע, ומה עלות השחזור. על שאלה זו השיב המומחה בחיוב. הוא ציין כי הדבר כרוך בהשקעה של 4 ימי עבודה ועלות של 2,000 – 3,000 ₪. כתוצאה מכך היה ניתן לשחזר את מרבית הקבצים. אף ניתן היה לבצע עבודה זו גם עובר למתן חוות הדעת, אלמלא נעשתה עבודה נוספת על הדיסק הקשיח מאז קרות האירוע.

9.בהמשך הדרך הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. אלו הוגשו מטעם בעלי הדין בלבד, דהיינו התובעת, התובע והנתבע. זימנתי ישיבת הוכחות. בתחילת הישיבה הסכימו ב"כ הצדדים, כהמלצתי, כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

להלן אדרש לסוגיות הדרושות לפנים לצורך הכרעתי.

שאלת החבות

10.ככל שעסקינן ברובד העובדתי המדויק באשר להשתלשלות האירועים ביום האירוע, נקל לי להעדיף את גרסתם של התובעים על זו של הנתבע.

11.כך, לנוכח העובדה שגרסתם של התובעים, אשר נתמכת בחליפת מכתבים ובתרשומת של התובעת בזמן-אמת, מצטיינת במידת הפירוט שלה. אכן מצוטטים בגרסה זו אמירות רבות שנאמרו ע"י הנתבע, בזמן-אמת, דוגמת "אני מצטער", "שגיאה שלי", "טעות שלי", "פישלתי", "תסלחו לי", "לא אמרתי כי עלול להימחק", "עשיתי שגיאה לא ידעתי שיימחק", "אני מצטער ראו כמה אני מזיע", "אל תעשו לי בעיות אלו כל החסכונות שלי".

גרסה מפורטת זו לא זכתה, באף הזדמנות, להתייחסות מפורשת מכחישה מצדו של הנתבע. אכן לצד גרסתו על אודות מהלכי הדברים, הוא לא הכחיש את האמירות האמורות, אף לא את התרגשותו הרבה שנלוותה להזעה וכל כיוצא באלה.

12.ומשאלו פני הדברים נקל לי להמשיך ולהעדיף את גרסתם של התובעים אודות כך שלא נמסרו להם כל אזהרות מפורשות על האפשרות שכתוצאה מחוסר גיבוי, עלול להיגרם להם נזק חמור ביותר של מחיקת קבצים שלמים, ובעיקר כשהדבר אינו עומד בשום יחס לכך שבמחשב שלהם אובחנה תקלה קלה של איטיות בלבד. ועוד לא סביר בעיניי, משעה שנהיר לי שהמחשב האמור אגר קבצים של משרדי התובעת והתובע וכן קבצים אישיים ומשפחתיים שחשיבותם אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת אמיתית, כי אכן בעקבות אזהרה כאמור של הנתבע, הם התייחסו בביטול לכך.

ועוד מקובלת עליי טענת ב"כ התובעים כי גם אם נענה הנתבע בתשובה זו, וכאמור דחיתי אפשרות זו, חובה אקטיבית הייתה על הנתבע לסרב לבצע את הפעולה האמורה, לפני שיתבצע גיבוי כהלכתו. והרי הנתבע מודה שהתובעים מסרו לו שהם רכשו תוכנת גיבוי. משום כך לא היה כל קושי לבצע שימוש בתוכנה זו, על מנת למנוע כל תקלה.

13.כך, ככל שעסקינן בחבותו של הנתבע. ואולם אין לי ספק באשמם התורם הלא מבוטל של התובעים עצמם. התובעים מודים בפה מלא כי הם מעולם לא ביצעו פעולת גיבוי במחשב שלהם. ולא זו בלבד אלא הם ממשיכים בהתנהלות רשלנית זו עד עצם היום הזה. שהרי התובעת מגדילה עשות ומציינת בסעיף 89 לתצהירה כי "וגם היום אינני מגבה את אשר אני כותבת במחשב. אני כן שומרת כמובן בזיכרון. וכך עשינו אז. ועובדה שלא נמחק לנו מאז. אין כל סיבה שזה יימחק".

14.התנהלות זו, כך אין לי ספק, נגועה בחוסר סבירות מפליגה, שמא אף בחוסר אחריות כלפי לקוחותיה של התובעת, ולקוחותיו של התובע. ולא זו בלבד אלא לנוכח העובדה שהתובעים השקיעו ברכישת תוכנת גיבוי, היא אף גובלת, בפשטות, בחוסר תבונה. כך, קל וחומר, לנוכח האירוע המצער שקרה לתובעים ואמור היה ללמדם לקח, באשר לחשיבותה האלמנטרית של פעולת הגיבוי. אכן, קיים חוסר פרופורציה מוחלט בין מידת החשיבות הצודקת שמייחסים התובעים לחומר האגור בקבצי המחשב שלהם, לבין מידת קלות הדעת שלהם באשר לשמירתו של חומר כה חשוב זה.